"מצטער," אמר רופא הילדים, "אבל הבן שלך…" קולו היה חנוק, "הבן שלך אינו כמו כולם ולעולם לא יהיה. הוא סובל ממוגבלות קשה במיוחד…" בעיניים אדומות מדמעות הביטה בו אמו של רוני ובבת אחת חרב עולמה. כל כך קשה הייתה הלידה. הכאבים היו קשים מנשוא, ואחרי שסוף סוף יצא התינוק, זה גזר הדין הנורא שמגיע לה? למה??? מוגבלות קשה במיוחד? הוריו של רוני ניסו לעכל את הבשורה. מה המשמעות? האם זה אומר שמעתה ואילך הטיפול ברוני ידרוש את כל זמנם ותשומת ליבם והם לא יוכלו להמשיך לפרנס את ילדיהם האחרים? ואיך ייראה העתיד? ואיך ישתלב בחברה ילד כזה? ומי ידאג לו בשנות בגרותו? ומה יקרה לו אחרי שהם כבר לא יהיו? מבית החולים רוני הגיע ישר הביתה, אבל ה'בית' אינו בית הוריו, אלא בית עלה. בילדותו, מי שחיבקה אותו וסיפקה לו טיפולים הוליסטים , הייתה היחידה להתערבות מוקדמת. ובבגרותו, אחרי המעבר לדיור המוגן, הנה הוא. הייתם מאמינים שהבחור הצעיר והחברותי הזה, הנע על כיסא גלגלים והמקבל כל אורח בחיוך ובלחיצת יד, הוא 'הרוני ההוא'? לדבר הוא אמנם לא יכול, אבל הוא מתקשר בשפת סימנים ייחודית באמצעות מחשב מיוחד שניתן לו, ואם על זה לא נאמר: "כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו", אז על מה כן נאמר?
